ספר השבוע: לחיות ללא קשר: מעבר למצוקה האנושית.
הפרק שבחרתי מתייחס לאיך נוצר חומר ביקום.
הספר עצמו הוא ספר שדווקא מתעסק באדם בפנימיות בהקשר שלו לדברים האחרים ביקום.
ספר רוחני מאד והייתי אומר גם טיפולי.
ספר מצוין שיצא לפני כמה חודשים עם ביקורות מעולות בכל רחבי העולם.
הספר לא מהווה תחליף לדת בשום צורה, להיפך כמו אינשטיין ואחרים הכותב מאמין שהמדע הוא נסיון פשוט להסבר לבריאה מתוך הרמזים שאנחנו מקבלים ויכולים ללמוד. - שאין פה 2 קבוצות.
מקורו של החומר:
.העצים פולטים חמצן, השמש מחממת, נותנת אור ואחראית על הרוח שלא באמת נושבת, אלה נשאבת.
כפי שהשמש לא באמת שוקעת....
אבל מי אחראי על החומר?.. התשובה היא הכוכבים.
היום יש עדויות שמראות איך נוצרים כוכבים ביקום המתרחב.
כל חומר מתחיל באטום והחומר הראשון הוא מימן שמורכב מ פרוטון חיובי 1 ואלקטרון 1 שלילי.
השדה המגנטי וכוח הכבידה כל כך חזקים שהם הופכים 2 אטומים ל 1 (מאחר ולאטום יש מאסה)
וזה יוצר גז הליום.
בתהליך זה גם נפלטים פוטונים שזה בעצם האור שאנחנו רואים והיום מדענים רואים התחלות של כוכב שנראים כמו ענני גז בתחילתם.
מבט מקרוב על מעגל החיים של כוכב
שמימן ממשיך להדחס בכוכב
כוח הכבידה יוצר הליום ושולח אותו לליבה של הכוכב.
פיצוצי מימן מחזיקים את הכוכב יציב אבל מה קורה שהמימן מתחיל לאזול?
הכוכב מתחיל למות.
בשלב המוקדם של תהליך המוות כל מימן שנמצא מחוץ לליבה יוצת והתרחב ויצור ענק אדום הגדול פי כמה מהכוכב ההתחלתי.
ובינתיים, שכוכב מפסיק לדחוס מימן כוח המשיכה של ההליום בליבה יגדל ויגדל עד שהכוכב פשוט יתחיל לקרוס לתוך עצמו.
בתהליך הקריסה יש אנרגיה מאד חזקה שממזגת את ההליום והמימן לחומר חדש - פחמן.
תהליך ההיתוך בקריסה יוצר כוכב עם יסודות חדשים ובעצם נולד מחדש וחם יותר מבעבר.
בתהליך ארוך הכוכב יחזור שוב ושוב לחיים ויצור יסודות עד שיגמר לו הדלק.
ברוב הכוכבים, התהליך הזה יפסק כאשר כאשר תוצר הלוואי של ההיתוך יגיע לאלמנט מספר 26
שהוא ברזל.
הסיבה לכך היא שברזל סופג יותר חום במהלך ההיתוך מאשר תהליך ההיתוך יוצר.
ובכך אחראי להפסקת הדלק של מרבית הכוכבים.
עד כמה שזה נשמע מדהים, האלמנטים בגוף שלנו נוצרו בכוכבים.
כמעט 99% מגוף האדם מורכב מ
חמצן
פחמן
מימן
חנקן
סידן
זרחן.
כל היסודות הללו קלים מברזל ולכן נוצרו מכוכבים רגילים.
איך נוצרים האלמנטים שאחרי הברזל - כמו זהב, פלטיניום, כסף
״כוכב ענק אדום״ באופן נדיר בתחילת התהליך של ענני גז לפעמים נוצר כוכב מאד גדול.
הוא אחד הארועים המדהימים ביותר ביקום שידוע לנו היום.
הוא מספק את מקור האנרגיה ליצירת האלמנטים הכבדים יותר (מעל 26) עד 92 שמתקיימים בטבע.
אם הכוכב גדול מספיק לפני קריסתו - בזמן קריסתו לליבה יש מספיק כוח לרסק את האטומים של הברזל וקורה דבר מדהים:
האלקטרונים שמסתובבים מחוץ לגרעין נדחסים לתוך הגרעין ומתמזגים עם הפרוטונים שבפנים.
זה גורם למצב של חוסר טעינה הם הופכים לניוטרון.
המעבר לניוטרון משאיר את הכוכב קטן אבל כבד במיוחד ועצום במאסה שכבדה פי 300 אלף מכדור הארץ.
כמות האנרגיה המשתחררת מקריסת הליבה של כוכב כל כך עצומה שהיא יוצרת פיצוץ אדיר שנקרא
״סופרנובה״.
הפיצוץ כל כך עצום שסופרנובה בודדת פולטת יותר אור מהאור המשולב של כל מיליארדי הכוכבים בגלקסיה ביחד.
וזה יוצר את שאר האלמנטים.
במילים פשוטות: היום ידוע שכל חומר ביקום נוצר מתהליך מוות והיוולדות מחדש של כוכבים.
26 האלמנטים הראשונים עד ברזל (שגוף האדם בעצמו מורכב ב 99% מחומרים אלו).
תהליך ארוך יוצר 26 מחזורים עד ברזל - משם הכוכב דועך ומסיים את תפקידו.
במצב נדיר של כוכב מאד גדול מתבצעת קריסה מספיק חזקה למזג את הטעינה השלילית והחיובית שבברזל וליצור מצב ללא טעינה נוטראלי שגורם לכוכב להיות סופר כבד לפני שהוא קורס לתוך עצמו.
הקריסה הזאת יוצרת היתוך אדיר שיוצר איתו חומרים רבים מה שנקרא סופר נובה.
כל חומר שאנחנו רואים ומתעסקים בו כרוך בתהליך ארוך של חיי הכוכב.
אנחנו בעצמינו מכילים את החומרים שכוכבים מייצרים מתצפיות שנעשות בימינו ביקום המתרחב.
הספר נותן לעצור רגע ולחשוב על ההפרדה הזאת שגדלנו עליה שאנחנו שונים מהכל, שהגענו מבחוץ - האם באמת הגענו מבחוץ? או שזאת תפיסה לא נכונה וכמו שאלן ווטס היה אומר - אדם גודל בתוך היקום כמו שהעצים והצמחים גדלים - הוא חלק מהכל ולא נפרד.
נותן בעצם הסתכלות פנימה והבנה כמה קשר יש בינינו לכל.
שהטבע בעצם לא נפרד.
ניתן לשבת ולהכנס למחשבות ערב יפות ועמוקות שעושים זום אווט על הדברים.
מזכיר לי קצת סרט שראיתי לאחרונה DONT LOOK UP עם לאונרדו דה קאפריו.
סרט סאטירי שנותן ביקורת קשה על החברה.
אסטרואיד שמגיע לכדור הארץ זוכה להתעלמות מצד הממשל באמריקה
כי בזמן הגעתו לארץ מבינים שהוא מביא איתו המון אלמנטים שיגרמו לעושר.
לא אספר את הכל - מראה לאן אלה שלמעלה מובילים אותנו והשימוש ב 2 קבוצות.
לאוו דזו אחד האנשים החכמים בכדור אמר לתייג את עצמך כמה שפחות לקבוצות - ככל שאתה מתייג יותר אתה יותר משועבד.
אבל זה כבר לספר אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה